SKN | האם סל התרופות בישראל מפגר מאחורי החדשנות הרפואית? בכירי מערכת הבריאות מזהירים מפער טיפולי מתרחב

Or Shushan

נקודות מפתח:

• רופאים בכירים אומרים כי מטופלים מופנים דרך קבע לרכוש תרופות מצילות חיים מחוץ לסל הציבורי, במיוחד בתחום האונקולוגיה.

• מנהלי קופות החולים מזהירים כי העלייה החדה במחירי תרופות חדשניות הפכה את הנגישות לתרופות לאתגר כלכלי לאומי.• ארגוני סיוע וביטוחים פרטיים פועלים יותר ויותר כרשתות ביטחון קריטיות, וממלאים פערים שהמערכת הציבורית אינה מצליחה לסגור במהירות מספקת.

מערכת תחת לחץ כאשר עלויות התרופות עוקפות את הכיסוי הציבורי

מערכת הבריאות בישראל, שלעתים קרובות זוכה לשבחים על נגישותה ועל מצוינותה הקלינית, ניצבת בפני לחץ הולך וגובר ככל שקצב החדשנות התרופתית גובר על מנגנוני המימון הציבוריים. בכנס הלאומי לבטיחות תרופות, הציג פרופ’ עידו וולף, מנהל המערך האונקולוגי במרכז הרפואי תל אביב ע”ש סוראסקי, תמונת מצב חדה:
“אין יום שאני לא שולח חולה לרכוש תרופה שאינה בסל.”

דבריו שיקפו דאגה הולכת ומתרחבת בקרב הקהילה הרפואית – כי אף שסל התרופות הציבורי בישראל נותר רחב, הוא כבר אינו מספיק בעידן של התקדמות טיפולית מהירה, במיוחד בתחום הסרטן. הפער בין טיפולים המאושרים בעולם לבין אלו הממומנים בישראל, מזהירים המומחים, הולך ומתרחב.

מצוינות ציבורית פוגשת מציאות כלכלית

בפתח הכנס הדגיש משה בר סימן טוב, מנכ”ל משרד הבריאות, כי המערכת בישראל מתפקדת ברמה גבוהה גם תחת לחצים חריגים, בהם מגפת הקורונה ואתגרים ביטחוניים לאומיים. עם זאת, הוא הכיר במגבלות מבניות: סל התרופות מתעדכן רק פעם בשנה, בעוד צורכי המטופלים הם מיידיים. נטל ההשתתפות העצמית ועיכובים בנגישות, ציין, עדיין אינם מקבלים מענה מספק עבור חלקים מהאוכלוסייה.

מהשטח תיאר ברוך ליברמן, מנכ”ל אגודת ידידי הרפואה, את ההשלכות האנושיות. הארגון מסייע לכ־7,000 מטופלים מדי חודש ומחלק תרופות בהיקף של יותר מ־141 מיליון שקל בשנה. משפחות שבעבר נחשבו יציבות כלכלית, אמר, ניצבות כיום בפני בחירות בלתי אפשריות בין מזון לבין טיפול רפואי. “במקרים רבים,” הסביר ליברמן, “אנחנו ביטחון התרופות שלהם.”

עמדות שונות בתוך קופות החולים

מנהלי קופות החולים הציגו אבחנות שונות לבעיה. חיים פרננדס, מנכ”ל קופת חולים לאומית, הגן על רוחב הסל הקיים וטען כי הוא כולל למעשה את כל הטיפולים מצילי החיים, תוך הדגשת הצורך בניהול סיכונים אחראי.

לעומתו, ד”ר ערן רוטמן, ראש חטיבת הבריאות במכבי, הגדיר את האתגר כמהותי וכלכלי בעיקרו. מחירי התרופות, לדבריו, עולים בקצב חסר תקדים, והופכים את נגישות התרופות לסוגיה של מדיניות לאומית ולא רק בעיה מערכתית.

עמדה זו קיבלה חיזוק מדבריו של עוזי ביטן, שהזהיר כי ללא הגדלה דרמטית של התקציב, התלות בביטוחים פרטיים תעמיק את אי־השוויון. אחרים, ובהם ד”ר דורון נצר, קראו באופן חד להכפלת תקציב סל התרופות, וטענו כי ההקצאות הנוכחיות אינן בנות קיימא.

האונקולוגיה כנקודת הלחץ המרכזית

תחום האונקולוגיה ממחיש את הדילמה באופן החריף ביותר. פרופ’ וולף ציין כי גם הכללה חלקית של טיפולים חדשניים תסייע, אך הודה כי הרחבה כזו אינה סבירה תחת המגבלות הנוכחיות. התוצאה, הזהיר, היא פער הולך וגדל בין המטופלים בישראל לבין הסטנדרטים העולמיים של הטיפול.

פרופ’ נדב דוידוביץ’ מאוניברסיטת בר־אילן הוסיף כי מעבר לעלויות הכספיות, קיים מחיר חברתי רחב יותר, כאשר תת־השקעה – במיוחד ברפואת הסרטן – מאיימת על תוצאות בריאות הציבור בטווח הארוך.

מבט קדימה: רשת ביטחון רב־שכבתית תחת עומס

ככל שהחדשנות מואצת והתקציבים מפגרים, מערכת הבריאות בישראל נשענת יותר ויותר על רשתות ביטחון מקבילות – ארגוני סיוע וביטוחי תרופות פרטיים – כדי לגשר על הפער. אף ששכבות אלו מספקות הקלה חיונית, המומחים מסכימים כי הן אינן יכולות להחליף פתרונות מערכתיים. הדיון העומד כעת בפני מקבלי ההחלטות הוא האם ישראל תתאים את מודל המימון שלה לקצב ההתקדמות הרפואית, או תמשיך להסתמך על מנגנוני ביניים, בעוד מטופלים, רופאים ומבטחים מתמודדים עם פער טיפולי ההולך ומתרחב.