SKN | האם המבוטח נשכח? דיון סוער בבג״ץ חושף מתחים סביב מדיניות חלקי החילוף

Or Shushan

עימות משפטי בלב שוק ביטוח הרכב

דיון נדיר וסוער התקיים השבוע בבית המשפט העליון בישראל, כאשר עשרות בעלי מוסכים מילאו את אולם הדיונים כדי לשמוע את הטענות בעתירה שהגישה איגוד המוסכים נגד רשות שוק ההון ומשרד התחבורה.

בלב המחלוקת עומדת סוגיה טכנית לכאורה אך בעלת השלכות מרחיקות לכת: הפרקטיקה ההולכת ומתרחבת של חברות הביטוח לספק בעצמן חלקי חילוף, על בסיס תמחור פנימי, ולקזז בהתאם את הפיצוי. איגוד המוסכים טוען כי מהלך זה מעניק בפועל לחברות הביטוח שליטה על כל שרשרת אספקת חלקי החילוף, ודוחק החוצה מוסכים קטנים שאינם יכולים לרכוש חלקים באותם מחירים.

השופטים בוחנים את משמעות “מחיר השוק”

הדיון התקיים בפני הרכב בראשות השופט דוד מינץ, לצד השופטות יעל וילנר וגילה כנפי־שטייניץ. כבר בתחילת הדיון לחצו השופטים על באי כוח איגוד המוסכים להבהיר כיצד קובעות חברות הביטוח את מחירי חלקי החילוף, והאם פרקטיקה זו אכן חורגת מנורמות שוק מקובלות.

השופטת וילנר הקשתה שוב ושוב על הבסיס המשפטי של העתירה, ותהתה מדוע יש למנוע מחברת ביטוח, כלקוח, להגביל את עלות התיקון. אם מוסך סבור שהמחיר שמציעה חברת הביטוח נמוך מדי, שאלה, במה שונה הדבר מלקוח פרטי המתעקש על תקרת תקציב? איגוד המוסכים השיב כי הבעיה אינה עצם ההגבלה, אלא חוסר השקיפות: חברות הביטוח קובעות מחירים באופן פנימי, ללא שיטות שמאות גלויות, כך שלמוסכים אין דרך לאמת מהו “העלות האמיתית”.

עמדת המדינה: תמריצים ושליטה בעלויות

נציגי המדינה הגנו על המדיניות הקיימת כיישום לגיטימי של זכות חברות הביטוח להקטין נזק בהתאם לחוק. אם מוסך מסרב לקבל חלק שמספקת חברת הביטוח, טענו, אין לחייב את המבטחת לשלם יותר מעלות הרכישה שלה. במקרים כאלה, המבוטח נושא בהפרש — מנגנון שלטענת המדינה נועד לאזן תמריצים בין כל הצדדים.

טיעון זה עורר ספקנות ניכרת מצד ההרכב. השופטת כנפי־שטייניץ שאלה האם ההיגיון עלול להתרחב בעתיד מעבר לחלקים, והאם חברות הביטוח עשויות להציע גם אספקת עבודה. המדינה הודתה בקיומו של כשל שוק מסוים, אך עמדה על כך שהמדיניות מבוססת על החלטה רגולטורית עקרונית שכבר זכתה לאישור בפסיקות קודמות.

השופטת וילנר הדגישה הבחנה קריטית: אם חברת הביטוח אינה מספקת בפועל את חלק החילוף, אין לה זכות לקזז פיצוי. כאשר היא כן מספקת אותו, הציעה, ייתכן שאין בכך בעיה מהותית יותר מאשר לקוח שמביא חלק מהבית.

כאשר המבוטח הופך לבלתי נראה

לקראת סיום הדיון, השיח עבר מהמנגנונים המשפטיים להשלכות הרחבות יותר. השופט מינץ ציין כי אף שההסדרים הנוכחיים עשויים לפעול בפועל, ייתכן שנדרש הסדרה ברורה יותר — ותהה האם זהו תפקידו של בית המשפט לכפות פעולה על הדרג המיניסטריאלי.

דווקא דבריה של השופטת כנפי־שטייניץ הותירו את הרושם החזק ביותר: “התחושה היא שרק המבוטח לא נמצא כאן בדיון.” הערתה לכדה את המתח העמוק שבבסיס העתירה — בעוד רגולטורים, מבטחים ומוסכים מתווכחים על כוח תמחור ורווחיות, חוויית המבוטח עצמו עלולה להפוך לשולית.

התעקשות המדינה כי הרגולטור פועל לטובת המבוטחים עוררה אי־שקט נשמע באולם, מה שהוביל את השופט היושב בדין לסיים את הדיון.

מבט קדימה: רגולציה, תחרות ואמון הצרכנים

פסק הדין הצפוי עשוי לעצב לא רק את תמחור חלקי החילוף, אלא גם את האיזון הרחב בין יעילות עלויות לתחרות הוגנת בשוק ביטוח הרכב בישראל. אם העתירה תידחה, תפקידן של חברות הביטוח כספקיות חלקים בפועל עשוי להתבסס עוד יותר. אם תתקבל, ייתכן שהרגולטורים יידרשו לשרטט מחדש את הגבולות בין שמאות, אספקה ופיצוי.

כך או כך, שאלות השופטים משקפות אי־נוחות גוברת ממערכת שבה ההיגיון הכלכלי ברור, אך נראות הצרכן פחותה. ההכרעה תיבחן מקרוב — לא רק על ידי מוסכים ומבטחים, אלא גם על ידי הנהגים המבוטחים, שלבסוף נושאים בעלות כאשר התמריצים מתנגשים.