רשמת ההוצאה לפועל הורתה על סגירת תיק איחוד חריג שנוהל במשך יותר מ־25 שנים, תוך שהדגישה כי בנסיבות חריגות שיקולים הומניטריים עשויים להצדיק את הפסקת הליכי הגבייה.
התיק עסק באישה בת 73, שחובותיה, אשר עמדו בעת פתיחת תיק האיחוד בשנת 1999 על כ־1 מיליון שקל, תפחו עם השנים לכ־21.5 מיליון שקל בעקבות הצטברות ריבית והפרשי הצמדה. חלק ניכר מהחוב נבע מהתחייבויות משותפות לה ולבעלה המנוח.
על פי ממצאי בית המשפט, החייבת התקיימה כמעט באופן בלעדי מקצבאות המוסד לביטוח לאומי ומסיוע של גורמי רווחה, ובמשך שנים שילמה 100 שקל בחודש במסגרת תיק האיחוד.
אף שהקפידה לעמוד בתשלומים שנקבעו לה, סכום ההחזר החודשי לא היה גבוה דיו כדי לכסות את הריבית וההצמדה שנצברו לאורך השנים, והחוב המשיך לגדול באופן עקבי.
הרשמת בחנה בהרחבה את נסיבות חייה של החייבת.
מהחומר שהוצג עלה כי היא מתמודדת עם מחלה אונקולוגית ומקבלת טיפול מאריך חיים, לצד בעיות רפואיות נוספות. עוד תועד כי במהלך חייה סבלה מאלימות פיזית, מילולית וכלכלית מצד בעלה המנוח, וכי היא נשענת על שירותי הרווחה ועל סיוע משפחתי מצומצם.
בית המשפט קבע כי הכנסותיה אינן מספיקות אלא לכיסוי צורכי המחיה והטיפול הרפואי הבסיסיים.
למרות שלחייבת מחצית מהזכויות בדירת מגוריה, קבעה הרשמת כי אין לראות בנכס מקור מעשי לגביית החוב.
בהחלטה צוין כי מדובר בדירתה היחידה, הממוקמת בסמיכות לשירותים רפואיים, לרווחה ולמערך התמיכה הנחוץ לה בשל מצבה הבריאותי. מכירת הנכס הייתה צפויה לגרום לה פגיעה קשה ובלתי מידתית, מבלי שתניב תועלת ממשית לנושים.
טרם מתן ההחלטה זימנה לשכת ההוצאה לפועל את הנושים לדיון ואפשרה להם להציג את עמדתם.
מרבית הנושים לא התייצבו לדיון ולא הגישו התנגדות. אחד הנושים הפרטיים אף ויתר מיוזמתו על זכותו לגבות את החוב לאחר שנחשף לנסיבות חייה של החייבת. בנק שביקש הבהרות באשר לזכויותיה בנכס לא המשיך להשתתף בהליך.
הרשמת ראתה בהיעדר ההתנגדויות שיקול נוסף התומך בסיום ההליך.
בהחלטתה הדגישה הרשמת כי הליכי הוצאה לפועל מחייבים איזון בין זכותם של הנושים לממש את חובותיהם לבין עקרונות של צדק, מידתיות וכבוד האדם.
נקבע כי המשך הליכי הגבייה נגד חייבת מבוגרת, חולה ובעלת יכולת פירעון מוגבלת אינו צפוי להשיג תוצאה כלכלית ממשית ואינו משרת עוד את תכלית הליכי ההוצאה לפועל. בנסיבות אלה, נקבע כי נכון לאפשר לה להפנות את משאביה המוגבלים לטיפול רפואי ולמחייתה.
עוד הורתה הרשמת על סיום הליכי הגבייה הפעילים גם ביחס לעיזבונו של בעלה המנוח.
פסק הדין ממחיש כי בתי המשפט בישראל עשויים להפעיל שיקול דעת במקרים חריגים שבהם המשך הליכי הגבייה אינו משרת עוד תכלית כלכלית ממשית. אף שלנושים עומדות בדרך כלל זכויות רחבות לגביית חובות כדין, במקרים יוצאי דופן עשויים בתי המשפט להורות על סיום ההליכים כאשר המשך האכיפה אינו עולה בקנה אחד עם עקרונות המידתיות, כבוד האדם והצדק ההומניטרי.
