SKN | האם מסלולי השקעה פסיביים באמת בני־השוואה? נקודת העיוורון המבנית העומדת בפני החוסכים

Or Shushan

דגשים עיקריים:

• הרפורמה של ישראל מיולי 2024 יצרה מסלולי השקעה פסיביים סטנדרטיים, אך לא חשיפה סטנדרטית להשקעה.
• שמות של מסלולים כגון “מעקב אינדקס גמיש” מסתירים לעתים קרובות הבדלים גדולים בהקצאות מניות ואג”ח.
• גילוי נאות מוגבל מצד חברות ביטוח ובתי השקעות מחליש את קבלת ההחלטות של משקיעים ככל שהשקעות פסיביות מתרחבות.

הרפורמה במסלולי ההשקעה, שהובלה ביולי 2024 על ידי רשות שוק ההון, נועדה לפשט את החיסכון לטווח ארוך וליישר קו עם מגמות עולמיות של השקעה פסיבית. בפועל, היא יצרה אנומליה מבנית: מסלולי השקעה פסיביים ששמותיהם כמעט ואינם מספקים מידע על מדיניות ההשקעה בפועל. עבור חוסכים, סוכנים ואף משקיפים מוסדיים, התוצאה היא פער הולך ומתרחב בין תיוג המוצר לבין המציאות הכלכלית.

על פי הרפורמה, כל הגופים הפנסיוניים חויבו להציע שני מסלולים פסיביים בכל קרנות הפנסיה, קופות הגמל ומוצרי הביטוח: מסלול עוקב מדדי מניות ומסלול עוקב מדדים גמיש. בעוד שהאופי הפסיבי של המסלולים ברור, התוכן שלהם אינו כזה. המונח ״עוקב מדדים גמיש״ אינו מפרט את שיעור החשיפה למניות, משך האג״ח, הפיזור הגיאוגרפי או יעד התנודתיות. בפועל, אותה גמישות תורגמה לתיקי השקעות שונים בתכלית תחת שמות זהים.

מסלול עוקב מדדים גמיש בגוף אחד עשוי לכלול כ־30% מניות, בעוד שבגוף אחר הוא עשוי להתקרב לחשיפה מנייתית מלאה. עבור הלקוח הסופי, שני המוצרים נראים ניתנים להחלפה. מנקודת מבט של סיכון ותשואה — הם רחוקים מכך מאוד.

הבעיה מחריפה בשל רמת גילוי מוגבלת ולא אחידה. חברות ביטוח ובתי השקעות אינם מחויבים לפרסם באופן שיטתי את הרכב מסלולי ההשקעה הפסיביים בפורמט אחיד. כתוצאה מכך, לקוחות — ולעיתים גם סוכני פנסיה המייעצים להם — מתקשים להבין מה עומד מאחורי מונחים כמו ״משולב סחיר״, ״עוקב מדדי מניות״ או ״עוקב מדדים גמיש״.

היעדר שקיפות זה פוגע ביכולת לבחור באופן מושכל ומחליש את התחרות. שני ספקים יכולים לשווק מסלולים פסיביים הנראים זהים, בעוד שהם מיישמים אסטרטגיות הקצאת נכסים שונות מהותית. בשוק ההולך ומונע על ידי זרימות פסיביות, חוסר היכולת להשוות בין מוצרים באופן אמיתי יוצר סיכון התנהגותי ופיננסי כאחד.

עד כה, הסוגיה נותרה יחסית מתונה בקרנות הפנסיה, שבהן מסלולים פסיביים מהווים כ־10%–15% בלבד מסך הנכסים. עם זאת, במכשירי השקעה אחרים, ובפרט בקרנות נאמנות, אסטרטגיות פסיביות מתקרבות כבר לכ־50% מהנכסים המנוהלים. ככל שחוסכים מתרגלים להשקעה פסיבית, הפער בין שם המסלול לבין החשיפה בפועל הופך למשמעותי יותר.

לפסיכולוגיית המשקיעים יש כאן תפקיד. תיוג פסיבי משדר פשטות וצפיות. כאשר החשיפות הבסיסיות שונות באופן חד, הציפיות עלולות להיות לא תואמות, מה שעשוי להעצים אכזבה או חוסר אמון בעת תנודתיות שווקית.

סקירה של מסמכי מדיניות מצביעה על כך שההקצאה במסלולי עוקב מדדים גמיש בשנת 2026 צפויה להידמות לזו של 2024–2025. ברוב הגופים, מניות ואג״ח מחולקות בקירוב באופן שווה, מה שממקם את המסלול כגרסה פסיבית של המסלול הכללי המסורתי, הבנוי כולו ממכשירים עוקבי מדד סחירים. ראוי לציין כי צפויה ירידה בחשיפה למדדים עוקבי S&P 500, המעידה על סטייה מתונה מריכוז יתר במניות אמריקאיות.

עם זאת, קיימים חריגים בולטים. איילון ואנליסט מקצים 100% מהמסלול למניות, וממקמים את עצמם בקצה הגבוה של ספקטרום הסיכון. בצד האג״ח, ספקים רבים מציגים הטיה חריגה כלפי אג״ח חו״ל, בניגוד למסלולים המסורתיים הנוטים לרכז חשיפה אג״חית בישראל.

ניסיונות לאסוף נתוני הרכב מלאים של המסלולים נתקלו בהתנגדות. מור ואינפיניטי סירבו לספק נתונים מפורטים, מה שמדגיש את המתח בין כוונת הרגולציה לבין הפרקטיקה השווקית.

במבט קדימה, סביר שהלחץ יגבר לקביעת סטנדרטים ברורים יותר של גילוי או להגדרה הדוקה יותר של מה שכל מסלול פסיבי רשאי להכיל. ככל שההשקעה הפסיבית הופכת לכוח דומיננטי ולא לאופציה משלימה, ייתכן שהרגולטורים יגלו כי שקיפות — ולא רק סטנדרטיזציה — היא תנאי הכרחי לשימור אמון ולהגנה על החוסכים לטווח ארוך.