SKN | יועצי המשכנתאות תחת לחץ: האם ישראל משנה את עתיד האשראי החוץ-בנקאי?
נקודות מפתח • רשות שוק ההון מתכננת לאסור על גופי אשראי חוץ-בנקאיים לשלם עמלות ליועצי משכנתאות ומשכנתאות הפוכות. • המהלך מיישר קו עם המגבלות שהטיל…
דברים שנאמרו במהלך דיון בכנסת הציפו מחדש את מגבלות הכיסוי הביטוחי במקרים של סחיטה, איומי “פרוטקשן” ופשיעה מאורגנת הפוגעת בפעילות עסקית.
שמואל זקן, נציג רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון, אמר בדיון בכנסת כי עסקים שניזוקים לאחר שסירבו לשלם דמי חסות ניצבים מול סוג סיכון שלמעשה אינו ניתן לביטוח במסגרת עקרונות הביטוח המקובלים. לדבריו, כאשר הנזק הופך ל”100% ודאי”, הבסיס האקטוארי שעליו נשען ענף הביטוח מפסיק להתקיים.
האמירה נאמרה במסגרת דיונים העוסקים בהשפעה הכלכלית ההולכת וגוברת של פשיעה מאורגנת וסחיטה על עסקים בישראל. הנושא הופך משמעותי במיוחד עבור עסקים הפועלים באזורים או בענפים החשופים ללחצים פליליים, ומעלה שאלות רחבות יותר בנוגע לחלוקת סיכונים, אחריות המדינה והמגבלות המעשיות של כיסוי ביטוחי.
ענף הביטוח מבוסס על פיזור סיכונים בלתי ודאיים בין קבוצות רחבות של מבוטחים. אירועים צפויים, מכוונים או כמעט ודאיים אינם מתאימים למסגרת הסטנדרטית שבה חברות ביטוח מחשבות פרמיות ומנהלות חשיפה.
במקרה של נזקי סחיטה, החשש הוא שחברות ביטוח אינן מסוגלות לתמחר באופן סביר כיסוי לאירועים שהסתברותם גבוהה מאוד ברגע שעסק מסרב לדרישות עברייניות. בניגוד לנזקי רכוש רגילים או סיכונים תפעוליים סטנדרטיים, מדובר לעיתים בפעולות מכוונות וממוקדות שעלולות לחזור על עצמן.
הסוגיה משקפת אתגר רחב יותר שעמו מתמודדות חברות ביטוח ברחבי העולם, כאשר סיכונים פליליים, גיאופוליטיים ומערכתיים הופכים קשים יותר לחיזוי ולמודלינג. ויכוחים דומים כבר עלו בתחומים כמו מתקפות סייבר, טרור ופגיעה בתשתיות על רקע פוליטי, שבהם הגבול בין סיכון בר-ביטוח לבין סיכון שאינו בר-ביטוח הופך מעורפל יותר.
עבור עסקים הפועלים בסביבה בסיכון גבוה, היעדר אפשרות לקבל כיסוי מלא עלול להגדיל את פגיעותם הפיננסית ואת עלויות המימון. עסקים קטנים ובינוניים עשויים להיות החשופים ביותר אם אין ברשותם הון מספק לספוג נזקים חוזרים או להשקיע באמצעי אבטחה פרטיים.
לדיון קיימות השלכות משמעותיות הן עבור ענף הביטוח והן עבור הכלכלה הרחבה. עבור חברות הביטוח, הרחבת כיסוי לסיכונים פליליים בעלי הסתברות גבוהה עלולה ליצור חשיפה בלתי יציבה ולפגוע באיזון החיתומי.
במקביל, היעדר כיסוי יוצר “פער הגנה” עבור עסקים, שעלול להרתיע השקעות ופעילות כלכלית באזורים שנפגעים מפשיעה מאורגנת. הדבר רלוונטי במיוחד לענפים התלויים בתשתיות פיזיות, מסחר מקומי ולוגיסטיקה.
מבחינת רגולטורים, הדיון מעלה שאלות בנוגע לחלוקת האחריות בין המדינה לבין חברות הביטוח הפרטיות. אם סוגי סיכון מסוימים אינם ניתנים לביטוח מסחרי, ייתכן שיופעל לחץ להרחבת התערבות המדינה, לחיזוק מנגנוני האכיפה או להקמת מסלולי פיצוי ממשלתיים.
גם משקיעים עשויים לראות בעלייה בסיכוני הפשיעה המאורגנת איום רחב יותר על הסביבה העסקית בישראל. חוסר יציבות מתמשך עלול להשפיע על אמון העסקים, ערכי נדל”ן ואטרקטיביות השקעה באזורים מסוימים.
עבור ענף הביטוח, הסוגיה מדגישה את החשיבות שבהגדרה ברורה של חריגים בפוליסות, לצד איזון בין ציפיות הצרכנים לבין מגבלות ניהול הסיכון והמוניטין של החברות.
הדיון סביב סיכונים שאינם בני-ביטוח צפוי להתרחב ככל שחברות הביטוח מתמודדות עם סביבת איומים מורכבת יותר. ייתכן שקובעי מדיניות יבחנו בעתיד מודלים משולבים הכוללים שיתופי פעולה בין המדינה למגזר הפרטי, קרנות פיצוי ייעודיות או מנגנוני כיסוי מיוחדים לענפים בסיכון גבוה.
במקביל, חברות הביטוח צפויות להמשיך לעדכן מודלים חיתומיים והגדרות פוליסה כדי להתמודד עם קטגוריות חדשות של סיכונים פליליים ומערכתיים. גם התפתחויות בתחום האנליטיקה החיזויית וטכנולוגיות האבטחה עשויות להשפיע על אופן תמחור הסיכונים בעתיד.
עם זאת, האתגר הבסיסי נותר בעינו: שוקי הביטוח נשענים על אי-ודאות, וכאשר סיכון נתפס ככמעט בלתי נמנע — הוא עלול להישאר מחוץ למסגרת הביטוח המסורתית.
דבריו של נציג רשות שוק ההון מדגישים את המתח ההולך וגובר בין העלייה בסיכוני הפשיעה המאורגנת לבין המגבלות המבניות של שוק הביטוח. ככל שעסקים בישראל מתמודדים עם חשיפה גוברת לאיומי סחיטה ו”פרוטקשן”, ייתכן שרגולטורים ומבטחים יידרשו לבחון מחדש כיצד לנהל סוגי סיכון מסוימים ברמה הלאומית.
עבור ענף הביטוח, הדיון מדגיש את הגבולות המשתנים של מושג ה”ביטוחיות” בעידן המאופיין באיומים מערכתיים, סיכוני ביטחון ופשיעה כלכלית מתרחבת.