SKN | האם הביורוקרטיה החליפה את ניהול הסיכונים האמיתי? בחינה מחודשת של דרישות הביטוח בחוזים עסקיים בישראל

Or Shushan

עיקרי הדברים:

• עו”ד איילה גורליק טוענת כי מרבית אישורי הביטוח בחוזים עסקיים בישראל הפכו לטקסיים ולא מהותיים.
• גישה מדורגת לפי רמת סיכון יכולה להחליף דרישות ביטוח גורפות בדרישות ממוקדות המבוססות על חשיפה אמיתית.
• השינוי מתרחש על רקע חדירת בינה מלאכותית ורפורמות רגולטוריות הדוחפות את ענף הביטוח לבחינה מבנית עמוקה יותר.

מערכת הביטוח והחוזים בישראל מתקרבת לנקודת מפנה מבנית. לדברי עו”ד איילה גורליק, שמשרדה בוחן כ-20,000 חוזים עסקיים בשנה, השימוש הנרחב באישורי ביטוח בהסכמים מסחריים הפך לטקס ביורוקרטי שלעתים קרובות מספק מעט מאוד הגנה ממשית. כאשר בינה מלאכותית משנה את תחומי החיתום, ניתוח התביעות והציות הרגולטורי, טוענת גורליק כי על הענף להתמודד עם שאלה יסודית: האם סעיפי הביטוח מנהלים סיכון – או רק מנהלים ניירת?

כאשר הביטוח הופך לטקס

במשך עשורים הצטברו בחוזים ישראליים סעיפי ביטוח מפורטים יותר ויותר וטפסי אישור חתומים. בהשוואה להסכמים בינלאומיים רבים, הנשענים לעיתים על נוסח ביטוחי תמציתי וכללי, התפתחה בישראל תרבות של תבניות צפופות וסטנדרטיות. עם זאת, גורליק מציינת כי התרומה המהותית של אישורים אלה הייתה לעיתים קרובות שולית. לעיתים נדירות, לטענתה, סעיף ביטוח שינה מהותית החלטה עסקית, מנע התקשרות בעייתית או הכריע תוצאה של תביעה משמעותית.

ביקורת זו אינה שוללת את הביטוח ככלי לפיזור סיכונים. היא מערערת על ההנחה שככל שיש יותר סעיפים – כך ההגנה טובה יותר. ניהול סיכונים אמיתי, מדגישה גורליק, חייב להתבסס על חשיפה ממשית – היקף פיננסי, מורכבות תפעולית, סיכונים סביבתיים ומוניטיניים – ולא על תבניות זהות המיושמות ללא הבחנה.

סטנדרטיזציה רגולטורית ללא רפורמה מהותית

אבן דרך רגולטורית משמעותית התרחשה בסוף 2019, כאשר רשות שוק ההון יישמה נוסח אחיד לאישור ביטוח. הרפורמה צמצמה חיכוך תפעולי ואחידה תיעוד, אך לא טיפלה ישירות בבעיה העמוקה יותר: דרישות חוזיות מופרזות ולעיתים לא מותאמות. מאחר שלרגולטור אין סמכות להתערב בתוכן החוזים המסחריים עצמם, הפתרון התמקד באיסור על חברות ביטוח לחתום על נספחים הסוטים מהנוסח האחיד. לדעת גורליק, מדובר היה בפתרון טכני לחוסר איזון מבני.

טשטוש הגבול בין אחריות לביטוח

מגמה נוספת המעוררת דאגה היא מעורבות גוברת של יועצי ביטוח במשא ומתן על סעיפי אחריות מהותיים. ההנחה המשתמעת – שאם סעיף קשור לביטוח, הוא שייך לתחום יועץ הסיכונים – עלולה לטשטש את אופיו המשפטי והמסחרי של הקצאת האחריות. החלטות לגבי תקרות אחריות, שיפויים והחרגות מעצבות ישירות את האיזון החוזי ואת כוח המיקוח. כאשר סעיפי הגבלת אחריות מצמצמים משמעותית את החשיפה של נותן השירות, דרישות הביטוח עלולות להפוך לריקות מתוכן, וליצור אשליה של כיסוי ללא מהות אמיתית.

מודל סיכון מדורג במקום דרישות גורפות

גורליק מציעה כיול מחדש המבוסס על סיווג סיכונים. חוזים בשווי של עד כ-100,000 שקלים יחייבו, למעט מקרים חריגים, הנחיית ביטוח כללית בלבד ולא אישור חתום. חוזים בינוניים, עד כ-1 מיליון שקלים, יכללו סעיפים מצומצמים עם גבולות אחריות מינימליים אך ללא תעודת ביטוח פורמלית. רק התקשרויות העולות על 1 מיליון שקלים או כאלה הכרוכות בסיכון תפעולי, בטיחותי, סביבתי או מוניטיני משמעותי – יחייבו דרישות ביטוח מפורטות ופיקוח מקצועי מקיף.

גם שיטות המעקב ישתנו. במקום אימות ביורוקרטי שוטף של תעודות ביטוח, הבדיקה המקצועית תתבצע בעיקר בעת כריתת החוזה, כאשר האחריות המתמשכת תוטל על הצד המבצע בהתאם להתחייבות החוזית. גישה זו שואפת להסיט זמן ומשאבים מניהול טפסים מנהליים לניתוח חשיפה מהותי.

מאוטומטיות לשיקול דעת פעיל

השינוי המוצע אינו חף מהתנגדויות. אולם בעידן של שיבוש טכנולוגי ופיקוח רגולטורי מוגבר, טוענת גורליק כי המשך פעולה על “טייס אוטומטי” טומן בחובו סיכון גדול יותר. ניהול סיכונים אפקטיבי, לדבריה, אינו ערימת מסמכים אלא תהליך דינמי המחייב שיקול דעת מקצועי והבנה הקשרית. ככל שהענף מתפתח, האתגר האמיתי עשוי להיות תרבותי: מעבר מציות פרוצדורלי לקבלת החלטות מושכלת באמת – לפני שהתביעה הגדולה הבאה תחשוף את מגבלות ההגנה המבוססת על טפסים.