SKN | האם מודל ביטוח הסיעוד בישראל נסדק? למה הקצבה שלכם ירדה ב־₪1,100 — ומה צפוי ב־2027
Or Shushan
נקודות מרכזיות:
• קצבאות הסיעוד של קופות החולים קוצצו בכ־20%, והקצבה החודשית המקסימלית ירדה מ־₪6,100 ל־₪5,000.
• הפרמיות ממשיכות לעלות למרות הפחתת הכיסוי — עדות לגירעון אקטוארי עמוק.
• ההסדר הזמני בתוקף רק עד סוף 2026, והעתיד ל־2027 לוט בערפל.
בדקו את הדו”ח החודשי שלכם. תחת ביטוח סיעודי — שלרוב משולב במסגרת השב”ן של קופות החולים — אתם משלמים יותר בכל שנה. אך בשנתיים האחרונות התרחש תקדים: בזמן שהפרמיות עלו, ההטבה שחשבתם שמובטחת הצטמצמה. באישור רשות שוק ההון, קופות החולים יישמו קיצוץ של כ־20% בקצבאות הסיעוד, והפחיתו את הקצבה המקסימלית מ־₪6,100 ל־₪5,000 למבוטחים שטרם תבעו.
מחוזה אישי לבריכת סיכון קולקטיבית
במשך שנים סברו המבוטחים כי הכיסוי הסיעודי הוא התחייבות קבועה — הבטחה לכ־₪6,100 בחודש לתקופה של עד חמש שנים במקרה של תלות מלאה. הסכום סימל שקט נפשי. אולם העלייה בתוחלת החיים והגידול בתביעות יצרו גירעון אקטוארי מתרחב בקופות.
בניגוד לפוליסות פרטיות קלאסיות, מודל הקופות פועל כבריכת סיכון קולקטיבית. כאשר ההנחות האקטואריות נשחקות, ההתאמות מבוצעות באופן רוחבי. ה”קיצוץ” האחרון הפחית ₪1,100 בחודש — אובדן מצטבר של כ־₪66,000 לאורך חמש שנות זכאות מלאות.
המתח המבני ברור: ההטבות גמישות וניתנות לשינוי, בעוד שהפרמיות מטפסות עם הגיל. בפועל, המבוטחים מממנים בריכת סיכון משתנה — לא חוזה בעל הטבה קבועה.
העלות האמיתית של סיעוד
הקיצוץ היה ניתן לעיכול אילו ₪5,000 היו מכסים את עיקר ההוצאות. בפועל, זה רחוק מכך. ב־2026, עלות העסקת עובד זר סיעודי בישראל — כולל שכר, זכויות סוציאליות, פנסיה וביטוחים — נעה בין ₪9,500 ל־₪11,000 בחודש. הוסיפו תרופות, ציוד מתכלה ומיטה חשמלית, והעלות החודשית מתקרבת ל־₪12,500.
גם במיצוי מלא של הזכאות, הקצבה מכסה כיום פחות ממחצית ההוצאה בפועל. הפער — לעיתים כ־₪7,000 בחודש — נופל על המשפחה. עבור משקי בית מהמעמד הבינוני ללא חסכונות משמעותיים, מדובר בעומס פיננסי כבד דווקא בשלב הפגיע ביותר בחיים.
למה החברות הפרטיות יצאו מהשוק?
חברות הביטוח הפרטיות נסוגו משוק הסיעוד לפני שנים לאחר שתמחרו בחסר את סיכון הארכת החיים והתמודדו עם גל תביעות גובר. מודל קופות החולים נותר כפתרון הדה-פקטו ברמה הלאומית. אך ללא כריות הון עמוקות וגמישות אקטוארית מלאה, המערכת רגישה יותר לשינויים דמוגרפיים.
כך נוצר פרדוקס: מוצר “אחיד” ציבורי-פרטי שנועד לפשט הגנה — אך מרכז סיכון מערכתי במקום לפזרו.
שאלת 2027
ההסדר הנוכחי מוגדר כהסדר חירום ותוקפו עד סוף 2026 בלבד. מה יקרה לאחר מכן אינו ברור. האפשרויות כוללות קיצוץ נוסף בהטבות, העלאות פרמיה, רפורמה מבנית או התערבות מדינתית רחבה יותר. לכל חלופה השלכות על משקי הבית, התקציב הציבורי ושוק ההון.
ללא איזון בר-קיימא, אמון הציבור בביטוח הסיעודי עלול להישחק עוד יותר. עבור רגולטורים וקובעי מדיניות, האתגר הוא לשמור על יציבות פיננסית מבלי לפגוע באמון הציבור. עבור משפחות, המסר מיידי: היערכות פיננסית לסיכון סיעודי אינה תיאוריה — היא צורך דחוף.
החוזה אולי עדיין כתוב בדיו, אך המהות הכלכלית שלו הולכת ונראית ככתובה בעיפרון.
