SKN | האם קצבאות הביטוח הלאומי יקוצצו? הגירעון הגדל מגביר את הלחץ על המערכת

Or Shushan

נקודות מרכזיות:

• הקרן של הביטוח הלאומי מתמודדת עם גירעון אקטוארי מוערך של כ-810 מיליארד שקל, בעוד שקרן העתודות צפויה להתרוקן סביב 2035.

• העלייה בהוצאות הסיעוד, הזדקנות האוכלוסייה, הרחבת הזכאות לקצבאות והוצאות חריגות בתקופת הקורונה והמלחמה מגבירות את הלחץ הפיננסי על המערכת.

• טרם התקבלה החלטה מיידית על קיצוץ בקצבאות, אך בטווח הארוך עשויים קובעי המדיניות להידרש לבחון העלאת דמי הביטוח, הגדלת מימון המדינה, שינוי תנאי הזכאות או רפורמות מבניות אחרות.

השילוב בין שינויים דמוגרפיים והוצאות גוברות מעמיק את הגירעון

מערכת הביטוח הלאומי מתקרבת לנקודת הכרעה פיננסית, כאשר הפער בין ההתחייבויות העתידיות לבין מקורות המימון ממשיך להתרחב. לפי הנתונים שהציג הפרשן הכלכלי גד ליאור, הגירעון האקטוארי של המוסד מוערך בכ-810 מיליארד שקל, בעוד שהגירעון השנתי צפוי להגיע לכ-10 מיליארד שקל. קרן העתודות ששימשה לאורך השנים לצמצום הפער צפויה להתרוקן סביב 2035. מצב זה מעלה שאלות לגבי האופן שבו המדינה תממן את הקצבאות בעשורים הבאים.

הלחץ הפיננסי נובע משילוב של גורמים מבניים וזמניים. האוכלוסייה בישראל מזדקנת, תוחלת החיים עולה ודור גדול מתקרב לגיל הפרישה. מגמות אלה מגדילות באופן טבעי את מספר מקבלי קצבאות הזקנה ומאריכות את התקופה שבה הקצבאות משולמות.

במקביל, ההוצאה על מספר תוכניות קצבאות גדלה באופן משמעותי. תחום הסיעוד הוא אחת הדוגמאות המרכזיות. לפי הנתונים שהוצגו בדיון, ההוצאה על קצבאות סיעוד עלתה מכ-7 מיליארד שקל ב-2018 לכ-21 מיליארד שקל ב-2025, כמעט פי שלושה בתוך שבע שנים.

משבר הקורונה והמלחמה יצרו אף הם עומס חריג על המערכת, בין היתר באמצעות הגדלת התשלומים הקשורים לאבטלה ומתן קצבאות לאוכלוסיות שנפגעו. שינויי חקיקה שהרחיבו זכויות מסוימות, ובהן בתחום הנכות והסיעוד, הוסיפו לחץ נוסף על ההוצאות.

התרוקנות העתודות אינה משמעותה הפסקת תשלום הקצבאות

התחזית שלפיה קרן העתודות תתרוקן סביב 2035 אינה פירושה שהביטוח הלאומי יפסיק באותה נקודת זמן לשלם קצבאות. ההבחנה בין העתודה הפיננסית לבין יכולתו של המוסד להמשיך לפעול היא מהותית.

העתודות נצברו בתקופות שבהן הביטוח הלאומי רשם עודפים והושקעו באמצעות הסדרים שכללו איגרות חוב ממשלתיות. מטרתן היא לספק מקור מימון בתקופות שבהן הכנסות מדמי ביטוח אינן מספיקות לכיסוי הוצאות הקצבאות.

עם זאת, אם העתודות אכן יתרוקנו, המדינה תידרש להתמודד עם פער מימוני שלא ניתן יהיה להתעלם ממנו. הסוגיה המרכזית תהיה כיצד להבטיח שמקורות ההכנסה יישארו מספקים לעמידה בהתחייבויות המערכת.

אפשרויות המימון עשויות להגדיל את הנטל על המדינה, העובדים או הזכאים

מספר פתרונות אפשריים עלו במסגרת הדיון. אפשרות אחת היא להעלות את דמי הביטוח הלאומי המשולמים על ידי עובדים ומעסיקים. מהלך כזה יגדיל את הכנסות המערכת, אך יפחית את ההכנסה הפנויה של העובדים ויגדיל את עלויות ההעסקה.

אפשרות נוספת היא הגדלת המימון הממשלתי, שתעביר חלק גדול יותר מהנטל לתקציב המדינה.

גם שינויים בתנאי הזכאות או בגובה הקצבאות עשויים להיבחן. העלאת גיל הפרישה הוזכרה כאחד הצעדים המבניים האפשריים, לרבות האפשרות להעלות את גיל הפרישה לגברים מ-67 לכיוון 70 ובהמשך לבחון שינויים מקבילים ביחס לנשים.

אפשרות נוספת נוגעת לשיעור התעסוקה. הגדלת שיעור המועסקים בישראל יכולה להרחיב את בסיס התשלומים לביטוח הלאומי ובמקביל לתמוך בצמיחה הכלכלית. גידול במספר המשתתפים בשוק העבודה עשוי להגדיל את הכנסות המערכת מבלי להסתמך רק על העלאת שיעורי דמי הביטוח.

הצורך ברפורמה מבנית הולך ומתחדד

המצב הפיננסי מציב בפני קובעי המדיניות איזון מורכב. קיצוץ בקצבאות עשוי לצמצם את ההוצאות, אך עלול להשפיע במיוחד על אוכלוסיות הזקוקות להגנה סוציאלית. העלאת דמי הביטוח תגדיל את הנטל על עובדים ומעסיקים. הגדלת המימון הממשלתי עשויה להגן על היקף הקצבאות, אך תתחרה בהוצאות ציבוריות אחרות.

לכן, התחזית לשנת 2035 אינה בהכרח מועד שבו תתרחש נקודת משבר, אלא אינדיקציה לצורך בקבלת החלטות מבניות מבעוד מועד. בשנים הקרובות יידרשו קובעי המדיניות לבחון אם ניתן לצמצם את פער המימון בהדרגה באמצעות שילוב של הגדלת הכנסות, הרחבת התעסוקה והתאמות במבנה הקצבאות, או שההתמודדות תידחה עד לשלב שבו הידלדלות העתודות תחייב צעדים מהירים יותר.