SKN | האם שוק ביטוח הבריאות הפרטי בישראל ניצב בצומת אסטרטגי? קריאה לרפורמה מבנית

Or Shushan

נקודות מפתח:

• דרישות רגולטוריות אחידות האחידו את מוצרי ביטוח הבריאות הפרטי והגבילו תחרות וחדשנות.
• מבנה מוצר אחיד וחובה אינו בהכרח משקף את הצרכים הרפואיים והפיננסיים המגוונים של אוכלוסיית ישראל.
• ועדת הבריאות בלשכת סוכני הביטוח ממוצבת לעצב חזון אסטרטגי ארוך טווח לרפורמה.

שוק ביטוח הבריאות הפרטי בישראל ניצב בנקודת מפנה. בעוד שהכיסוי הפרטי הפך למשלים חיוני למערכת הבריאות הציבורית, המסגרת הרגולטורית המסדירה אותו יצרה מגבלות מבניות שעלולות כיום לצמצם את יעילותו. לדברי ד”ר אודי פרישמן, המודל הנוכחי — המתבסס על מוצר ביטוח אחיד המחויב בכלל החברות — עלול לשחוק תחרות, לצמצם גמישות ובסופו של דבר להחליש את קיימות השוק בטווח הארוך.

הפער המתרחב בין רפואה למימון ציבורי

אף כלכלה מפותחת, כולל ישראל, אינה מסוגלת לממן מתקציב ציבורי את כלל הטכנולוגיות והטיפולים הרפואיים הקיימים. הפער המתרחב בין חדשנות רפואית לבין יכולת המימון של המדינה הפך את ביטוח הבריאות הפרטי מרכישה רשותית לעמוד תווך אסטרטגי בביטחון הפיננסי האישי. הוא מאפשר גישה מהירה יותר לטיפול, הרחבת אפשרויות רפואיות וחופש בחירה גדול יותר — מרכיבים המוערכים יותר ויותר על ידי משקי בית בישראל.

עם זאת, הגישה הרגולטורית של המדינה ביקשה להבטיח הגנה על הצרכן באמצעות אחידות מוצרים. בהתאם להנחיות רשות שוק ההון, חברות הביטוח מחויבות לשווק מוצר בריאות אחיד ברובו. בעוד שבתחילה הדבר חיזק שקיפות והשוואתיות, ההשלכות ארוכות הטווח התגלו כמורכבות יותר.

כאשר אחידות מגבילה תחרות

האחידות צמצמה בידול מהותי בין חברות הביטוח. כאשר מרבית החברות מציעות מוצרי ליבה כמעט זהים, הדינמיקה התחרותית עברה בעיקר למחיר ולשירות במקום לחדשנות בכיסוי. היכולת להתאים פוליסות לפרופילים דמוגרפיים או רמת סיכון שונים הצטמצמה באופן ניכר.

האוכלוסייה המבוטחת בישראל הטרוגנית מאוד: משפחות צעירות, גמלאים, עצמאים ושכירים — לכל קבוצה חשיפות רפואיות ואילוצים פיננסיים שונים. מוצר אחיד ומחויב אינו יכול לתת מענה מלא למגוון כזה. כתוצאה מכך, האטרקטיביות של ביטוח פרטי עלולה להיחלש עבור חלק מהפלחים, בעוד שלחצי תמחור מתגברים עבור אחרים.

לאורך זמן, גמישות מצומצמת עלולה לבלום פיתוח מוצרים ולהגביל את יכולת החברות להגיב לטכנולוגיות רפואיות מתפתחות או להעדפות משתנות של מטופלים. בענף המאופיין בחדשנות מהירה — מרפואה מותאמת אישית ועד דיאגנוסטיקה דיגיטלית — מבנים קשיחים עלולים להתברר כלא מותאמים למציאות.

תפקידה האסטרטגי של ועדת הבריאות

על רקע זה, תפקידה של ועדת הבריאות בלשכת סוכני הביטוח מקבל חשיבות מוגברת. כגוף מקצועי שאינו מייצג חברת ביטוח ספציפית, היא ממוצבת לגבש ראייה מערכתית וארוכת טווח. במקום להתמקד רק בהתאמות רגולטוריות טקטיות, הוועדה יכולה לקדם מסגרת רב-שכבתית המאזנת בין הגנה על הצרכן לבין גמישות מבנית.

מודל כזה עשוי לאפשר רמות כיסוי מובחנות התואמות צרכים ויכולות פיננסיות שונות, תוך שמירה על סטנדרטים ברורים של גילוי נאות והגנות מפני פרקטיקות פוגעניות. המטרה אינה דה-רגולציה, אלא כיול מחדש — הבטחת פיקוח התומך בתחרות ובחדשנות במקום להגביל אותן שלא במתכוון.

לעצב או להגיב לכוחות השוק

אם תנופת הרפורמה תיעצר, דינמיקת השוק עלולה להתפתח באופן עצמאי מהרצון הרגולטורי. מרכז הכובד עשוי לנוע עוד יותר לעבר ביטוחי שב”ן בקופות החולים, בעוד פתרונות חלופיים ופחות מפוקחים יתפשטו. היסטורית, פערים במסגרות ביטוח פורמליות תרמו לעיתים להתפתחות שווקים רפואיים לא מוסדרים — תוצאה שמעטים ממקבלי ההחלטות היו רוצים לראות.

הרגע הנוכחי מציג אפוא גם סיכון וגם הזדמנות. על רקע עלויות רפואיות עולות ומגבלות תקציב ציבורי, ביטוח הבריאות הפרטי ימשיך להיות רכיב מרכזי בארכיטקטורת הבריאות בישראל. האם יתפתח לאקוסיסטם גמיש ותחרותי או ימשיך במסלול של שחיקה הדרגתית — תלוי בדיאלוג רגולטורי, בהובלה מקצועית ובנכונות לבחון מחדש הנחות מבניות. הבחירה האסטרטגית הניצבת כיום בפני הענף עשויה לעצב את מסלולו לשנים רבות.