SKN | האם מוסכי הסדר פוגעים בזכויות הנהגים? מבט מבפנים על שינוי הכוח השקט בביטוח הרכב

Or Shushan

נקודות מפתח:

• חברות הביטוח מפנות יותר ויותר מבוטחים ל“מוסכי הסדר” באמצעות תמריצים כלכליים שמגבילים בפועל את חופש הבחירה.
• לחצי צמצום עלויות עלולים לבוא על חשבון איכות התיקון, בטיחות הרכב ואמון הצרכנים.
• גוברים הקולות הקוראים לרגולטור לבחון מחדש האם הפרקטיקות הקיימות תואמות את עקרון הכיסוי הביטוחי ההוגן.

כאשר חופש הבחירה קיים על הנייר אך לא בפועל

נהגים רבים מניחים שלאחר תאונת דרכים, ההחלטה היכן לתקן את רכבם נתונה בידיהם בלבד. בפועל, חופש זה הולך ומצטמצם. ברחבי שוק ביטוחי הרכב בישראל, יותר ויותר מבוטחים מגלים כי סירוב לפנות למוסך הסדר המאושר על ידי חברת הביטוח גורר סנקציות כלכליות ההופכות חלופות אחרות ליקרות עד בלתי אפשריות.
חברות הביטוח מציעות לעיתים קרובות הטבות כגון השתתפות עצמית מופחתת או מבוטלת, מסלולי הנחה וכיסוי מלא לחלקי חילוף — אך רק אם התיקון מתבצע במוסכים עמם יש להן הסכמים מסחריים. בחירה במוסך אחר, גם אם מדובר במוסך יבואן מורשה או במומחה המוכר והאמין על הנהג, עלולה להוביל להשתתפות עצמית גבוהה יותר, החזר חלקי על חלקים או, במקרים קיצוניים, לסיכון באישור התביעה עצמה. המנגנון אולי חוזי, אך השפעתו כופה.

יעילות עלויות מול שלמות התיקון

מוסכי הסדר פועלים בתנאים מוסכמים שמטרתם להפחית את עלויות התיקון עבור חברות הביטוח. עקרונית, הסדרים כאלה אינם פסולים. הם יכולים לייעל טיפול בתביעות ולשפר ודאות תקציבית. הבעיה מתעוררת כאשר יעילות העלויות הופכת לקריטריון הדומיננטי, על חשבון שיקולים של איכות תיקון, מקצועיות ובטיחות.
רכבים מודרניים הם מערכות טכנולוגיות מורכבות. תיקונים הסוטים מהנחיות היצרן, עושים שימוש בחלקים לא מקוריים או חסרים מומחיות ייעודית לדגם עלולים לפגוע הן בערך הרכב והן בבטיחות הנוסעים. מוסכים הפועלים תחת מגבלות תקציב הדוקות עשויים, גם אם שלא במתכוון, לקצר תהליכים. עבור המבוטח, הבחירה הופכת חדה: לקבל תיקון זול ומוכתב על ידי המבטח — או לשלם משמעותית יותר כדי לשמור על ביטחון באיכות העבודה.
דינמיקה זו מעבירה בעדינות את כוח קבלת ההחלטות מהמבוטח. בעוד שחברות הביטוח נדרשות לנהל סיכון פיננסי, אין זה מתפקידן להכתיב בחירות מקצועיות של תיקון המשפיעות ישירות על תוצאות בטיחותיות.

ההשפעה ההתנהגותית על המבוטחים

האיתותים הכלכליים המוטמעים בהסדרים הללו משפיעים באופן חזק על התנהגות הנהגים. מול האפשרות להוצאות גבוהות יותר מכיסם, רבים מוותרים על מוסך מועדף, לא משום שהם מטילים ספק באיכותו — אלא משום שמסגרת הביטוח מענישה עצמאות. לאורך זמן, הדבר שוחק את האמון במערכת היחסים הביטוחית והופך שירות שאמור להגן על המבוטח למשא ומתן תחת לחץ.
מבחינה שוקית, פרקטיקות אלו עלולות גם לעוות תחרות. מוסכים עצמאיים ומומחים נדחקים הצידה, לא בשל שירות נחות, אלא משום שאינם חלק מהסכמי הביטוח. התוצאה היא צמצום בפועל של בחירת הצרכן, גם כאשר הפרמיות אינן יורדות ואף עולות.

תפקיד הרגולציה והפיקוח

כאן נכנסת חשיבותה של ביקורת רגולטורית. עקרון חופש הבחירה מוזכר לא פעם בנוסחי הפוליסות, אך אכיפתו בפועל אינה אחידה. הבטחת כך שמבוטחים לא ייענשו בעקיפין על מימוש בחירתם היא סוגיה של הגנת הצרכן — לא של נוחות תפעולית.
לרשות שוק ההון תפקיד מרכזי בבחינה מחודשת של התאמת פרקטיקות מוסכי ההסדר לרוח הרגולציה הביטוחית. שקיפות לגבי תמריצים, גילוי אחיד של השלכות כלכליות והגנות על איכות התיקון יכולים לסייע בהשבת האיזון בין שליטה בעלויות לזכויות הצרכן.

כיצד צריך להיראות שוק הוגן

שוק ביטוח תחרותי אינו יכול לפעול כראוי אם מבוטחים נדחפים להחלטות שמשרתות בעיקר מדדי עלות. חופש הבחירה בתיקון אינו תוספת יוקרתית; הוא ציפייה בסיסית הקשורה לבטיחות, לזכויות קניין ולאמון.
במבט קדימה, האתגר יהיה מציאת מודל בר־קיימא המאפשר לחברות הביטוח לנהל עלויות מבלי לפגוע באוטונומיה. אם הרגולטורים ומובילי הענף לא יטפלו בחוסר האיזון הזה, מוסכי ההסדר עלולים להפוך לסמל לבעיה רחבה יותר — כזו שבה היעילות גוברת בשקט על ההוגנות, וזכויות המבוטחים מתקיימות יותר בתיאוריה מאשר במציאות.